לא ביקשתי יותר מדי.
רק רציתי חברה הכי טובה.
אחת שתתעלה על כולן, שאהיה בשבילה במקום הראשון.
מי לא רוצה אחת כזו?
מסתבר שזה לא כל כך פשוט.
אנחנו חבורה של חמש בנות ואחת מהן הייתה פעם החברה הכי טובה שלי. כיום היא כבר לא, כי היא מעדיפה בנות אחרות על פני, גם אם היא לא מודה בזה. אחת אחרת היא הכלבה מבינינו, אבל כולן חוץ ממני עיוורות להתנהגותה וממש מעריצות אותה בלי לשים לב.. אני מתנהגת אליה רגיל כי בשנתיים האחרונות באמת ובתמים הייתי בטוחה שהיא באמת חברה שלי, ואני מודה שלפעמים אני עדיין שוקעת בשקר הזה וצריכה כאפה מעוררת שתחזיר אותי למציאות..לאותה ״חברה״ יש את השפחה המטומטמת והתמימה.. אותה ילדה שעושה כל מה שהיא אומרת, תומכת בכל דעה שהיא טוענת, ורודפת אחריה עם לשון בחוץ בלי לשים לב..וכל שאר החברות פשוט עיוורות למצב! לא משנה כמה רמזתי להן, הן מסרבות להאמין! הן ממשיכות להעריץ אותה!! ומה איתי? אני סתם הילדה המופלת שכולן חברות שלה אבל היא רק אפשרות שלישית ומטה...
כל כך קשה לי לכתוב את זה!!! זה פשוט להודות באמת שתמיד הייתה ברורה אבל תמיד נדחפה פנימה כי פחדתי שאם אודה בה- היא תהיה אמיתית, אף על פי שזה ברור שהיא אמיתית, נכונה וברורה עד כאב...
למה לא יכולה להיות לי חברה הכי טובה, שאיתה אקנה בגדים, אדבר על בנים, אשפוך את הלב ואצחק על הכל? למה הכל לא כמו בסרטים?
יש מישהו שמבין?
;){kind=link}